בלחץ אובמה – מתחילות שיחות הקרבה. העצומה של אנשי רוח יהודיים באירופה – הקוראים לביבי, הקפיאו את ההתנחלויות והבנייה בירושלים - מזיקה.
פרופ' בן עמי (איש מפלגת העבודה ושר החוץ לשעבר) – "שלום עכשיו" של הפלסטינאים הוא ברגותי היושב בכלא – אז תבינו מי הפרטנר.
"הקסם של הנאיביות" – אצל פוליטיקאים ואנשי רוח.
"הזמן" – פועל לרעת הפלסטינאים.
על נתניהו – להציג תוכנית מדינית חד-צדדית – עכשיו.
מתחילות שיחות הקרבה עם הפלסטינאים:
אין ספק – שלחץ ממשל אובמה על ביבי נתניהו ואבו-מאזן, בשילוב רוח גבית של כמה ארצות ערב, כמו מצרים וירדן, הובילו לתחילות המפגשים והדיונים שקיבלו את השם החלקלק "שיחות קרבה".
מעשית, לדעתי, מדובר במהלך מגוחך, שנועד להרוויח זמן שתועלת לא תצמח ממנו.
צא ולמד – ברק ניהל מו"מ ארוך ומייגע עם עראפת והסכים למסירת 97% מיהודה ושומרון, לרבות חלקים מירושלים ועראפת אמר – לא ולא להסכם.
ממשלת אולמרט, בראשותה של הגב' ציפי לבני, ניהלה משך שלוש שנים, מו"מ ארוך מייגע, פרטני, דקדקני עם וויתורים מפליגים אפילו יותר מברק כולל מזרח ירושלים – ואבו-מאזן אמר לא - ודחה את ההצעה, שלא תחזור על עצמה כל עוד שולטת ממשלת ימין.
אז אם יש בציבור הרחב או בין הפוליטיקאים שמאמינים שאחרי השיחות הישירות – שהעלו חרס, אבו-מאזן, ישנה את עורו בשיחות נוסח "שיחות הקרבה" – הוא חולם, הוזה או פתי או מנהיג ללא חוט שדרה וכבוד עצמי.
להזכיר לציבור המתלבט והמאמין בשלום עם הפלסטינאים.
להזכיר לפוליטיקאים ואנשי ציבור, אשר טוענים שישראל היא שצריכה "להניע את התהליך" – היא שצריכה "לעשות מעשה", היא שצריכה להראות "אופק מדיני" – שכל הקלישאות האלו הן סיסמאות ריקות מתוכן.
רבותי, תתעוררו – הפלסטינאים, לא רוצים שלום עם ישראל, לא רוצים הסדר, לא רוצים חוזה לטווח ארוך ולא לטווח קצר – הם מקווים שגורמים חיצוניים יעשו עבורם את המלאכה או הכנעת ישראל, תוך הכתבת תנאים לטובת הפלסטינאים או פגיעה קשה בה ואולי התמוטטותה – בעזרת מלחמה כוללת, בגיבוי ובליווי איראן, סוריה, לבנון – חזבאללה.
בכנס פת'ח שהיה לפני מספר חודשים בבית-לחם, נתקבלו ההחלטות הבאות:
א. המאבק המזויין ימשך.
ב. ירושלים היא – בירת פלסטין.
ג. לא נוותר על זכות השיבה.
אם יש בינינו החולמים שבתנאים אלה, עדיין יש סיכוי לשלום, להסדר – יבושם לו.
אבו-מאזן איננו נציגו של העם הפלסטיני, אלא של פלג אחד או חצי עם.
חמאס עזה – שיש לו גם תאים ומעריצים ביו"ש, מהווה חלק נכבד מהמתנגדים, כך שכל הסכם אם יבוא – לא יחול על העם הפלסטינאי ולא יהיה מקובל עליו.
הזמן פועל לרעת הפלסטינאים:
אין אפשרות מעשית להקים שתי מדינות לשלושה עמים - רק לחלום על עתיד טוב יותר.
הגיע הזמן להפסיק לחלום לדמיין לצפות ולהשתמש במנטרות שחוקות נוסח: "אופק-מדיני" להניע מהלך מדיני או נוסחים דומים.
צריך לנסות, לקוות ואפילו לחלום. אסור להתייאש - אבל להישאר פקחים, ערים וריאליים. אך בעיקר לא להתייאש, ולא להישבר ולא לפחד אם לא יהיה הסדר.
להערכתי - הזמן פועל לרעת הפלסטינים. ככל שהם ידחו את ההסדרים עם ישראל - כך יישאר להם פחות למה לקוות ולצפות, וגם העולם יתעייף מהם וממשחקי המדינה שלהם.
ככל שהזמן יעבור - והמתנחלים ימשיכו לבנות להתרחב, להתרבות ולתקוע יתדות וביטחון ביש"ע, כך יישאר פחות ופחות להחזיר לפלסטינים.
אי לכך - בשל המצב הפוליטי מדיני שנוצר - המוצא הטוב ביותר והחכם ביותר לביבי נתניהו - לצאת במקום בהכרזות והצהרות כלליות לא, מחייבות בתכנית מדינית.
על ביבי נתניהו - להציג תכנית חד צדדית - שבה מקופלים כל האינטרסים האידיאולוגיים, והביטחוניים של מדינת ישראל, המקיפים את האלמנטים החיוניים להמשך קיומה וביטחונה של מדינת ישראל - כמדינת העם היהודי.
אסור על נתניהו להיבהל, להיכנע, להתנער מהבטחותיו לציבור בוחריו, ובמיוחד אסור לו לוותר בכל מה שקשור לביטחון המדינה ושלום תושביה.
אובמה רוצה שקט - במזרח התיכון, הקהילייה הבינלאומית וארצות ערב רוצות יציבות באיזור - הציבור הישראלי רוצה ביטחון, בפער הזה תפקידו של נתניהו גדול והוא מבין מה טוב לישראל, טוב יותר מאובמה.
אי לכך - לאור הנתונים האלה באיזור, וכדי להחליש את האיום והלחץ, כפי שנראה באופק, על נתניהו להציג תכנית מדינית חד צדדית ובה עקרונות וקווים שלא ניתן לחצותם, בשל שמירה על ביטחון ישראל.
התוכנית שלי היא איפוא - ללא שלבים, ללא גבולות זמניים, והיא חד צדדית וברורה.
בתכנית הזו יש להדגיש את הדברים הבאים:
א. גבולות בני הגנה - תוך הדגשה של אי חזרה לגבולות 67.
ב. גושי ההתיישבות הגדולים - נשארים בידי ישראל ובגבולותיה תוך רצף טריטוריאלי.
ג. מדינה פלסטינית - מפורזת בתנאים שפירט נתניהו בנאום בר-אילן, על כל תנאיה.
ד. איזור בקעת הירדן - יהווה גבול ביטחון אסטרטגי של ישראל, ולא תהיה כל אופציה לצבא זר לחצות אותו.
ה. הפלסטינאים - יקבלו את כל הסממנים של מדינה עצמאית המנהלת את כל ענפי חייה האזרחיים (פרט לנושא הצבא ביטחון, נשק כבד, צבא סדיר והסכמים עם מדינות אויב).
ו. ישראל תהיה מוכנה לתיקוני גבול מתאימים, כולל החלפת שטחים בתמורה לגושי ההתיישבות הגדולים.
ז. "האגן הקדוש" - בירושלים יהיה פתוח ונגיש לכל הדתות, מנוהל ע"י ישראל עם נציגות פלסטינית.
ח. ירושלים תהיה בירת ישראל הבלעדית.
ט. ניתן יהיה לדון לגבי גבולותיה מחדש ובמיוחד לגבי השכונות הערביות המרוחקות שבסביבתה.
י. ישראל שומרת לעצמה את הזכות לגמישות, וויתורים מסוימים, במסגרת הסכם הדדי, במידה שלא יפגעו בביטחון ישראל, אך יהיה לטובת האיזור ושני העמים.
יא. הסכם עם סוריה לא על חשבון ביטחון ישראל במיוחד לגרורה של איראן והשלכותיה על הגולן.
הצגת תכנית מדינית, בסעיפים שציינתי או בשינויים המתבקשים - יהיו בסיס לטיעוני ממשלת נתניהו, לכל הסדר באיזור ולא נהיה תלויים בממשל אובמה ובהצעותיו. או בחסדי והצעותיהם של הקהילייה האירופית הצבועה.
יתירה מכך, הצבת התכנית על סעיפיה ועקרונותיה, תהיה תשובה מוחצת, לכל המומחים והטוענים מהשמאל ומקדימה, שאין תכנית מדינית, אין אופק מדיני, אין התקדמות. יש פרטנר או אלה שטוענים שאין פרטנר מצידו של אבו מאזן, כי הוא אימפוטנט פוליטי, ואפילו הפלסטינאים לא יכולים להחליט מי מייצג אותם.
צא ולמד. הפלסטינאים מציגים תנאים מוקדמים כמו נסיגה לגבולות 67, חלק מירושלים כבירתם והסכם לגבי הפליטים וזכות השיבה. וראה בעניין זה לעיל החלטות פת'ח בבית לחם.
סוריה מוכנה למו"מ, אחרי הצהרה ישראלית על נסיגה מלאה מהגולן.
התשובה של נתניהו צריכה להיות ברורה חדה וחד משמעית - רק כשסוריה תתנתק מ"ציר הרשע" - יהיה בסיס למשא ומתן.
ניצחון החמאס בעזה - צריך לשמש כמנוף, לטיעון הביטחוני, חיובי של נתניהו, לגבי הסעיפים שבתכנית המדינית, כדי שטעות מעין זו, לא תשוב גם ביהודה ושומרון.
להערכתי - הצגת תכנית, גם אם היא חד צדדית, שבה עקרונות וקווי יסוד, שלא ניתן לוותר עליהם או לשנותם, לנוכח מצבנו הביטחוני, אסטרטגי, באיזור הוא הכרח מדיני עם פירות חיוביים בהווה ובעתיד.
יתירה מכך: הצגת תכנית ברורה ומנומקת, תהיה תשובה הולמת ללחצי ארה"ב, ארצות ערב והקהילייה האירופית. כשאתה מציג תכנית מדינית – על האחר להציג אלטרנטיבה, וע"י כך – אתה מעביר את הלחץ הפוליטי לצד האחר.
תכנית חד צדדית – תהיה תשובה לכל המלעיזים והמתנגדים והטוענים שלימין "אין תכנית מדינית" ואין אופק מדיני – אז בבקשה הנה תכנית, הנה אופק ונראה אם יש לנו פרטנר לשיחות, לדיונים ולהסכמים.
האינטלקטואלים היהודיים באירופה:
העצומה שפרסמו, כמה מהאישים היהודיים המובילים, ביניהם הפילוסוף ברנר אנרי לווי, אלן פינקלשטיין, דניאל כהן בנדיט (דני האדום), הקוראת לממשלת נתניהו, להפסיק הבנייה בהתנחלויות ובמזרח ירושלים, יש לה אפקט רב ובעל עוצמה על הקהילייה האירופית.
לעניין העצומה יש לי שלוש הערות:
א. חותמי העצומה, הם ללא ספק אוהבי ישראל – אבל תמימים.
ב. לעצומה בחתימתם יש אפקט משפיע ומזיק לישראל.
ג. הם טועים, לא מבינים את הפרטנר שלנו, לא את שאיפתם ותכניותיהם – אבל בשל רצונם בטובת ישראל יש "קסם בנאיביות שלהם".
וככל שהדמויות יותר אינטלקטואליות – כך תלישותם מהמציאות רבה יותר, יש להם שאיפות כנות לשלום, לשוויון, אך המציאות האכזרית טופחת על פניהם – והם לא מוכנים לקבל אותה ולחיות איתה – מה חבל.
פרופ' בן עמי – מבכירי העבודה של פעם שהיה גם שר החוץ, בראיון לגלי צה"ל – הצהיר "ששלום עכשיו" של הפלסטינאים הוא ברגותי היושב בכלא הישראלי על 5 מעשי רצח ישירים ועשרות פיגועים אותם הוביל, פיקד ומימן. לדעתו – זה סוג הפרטנרים שלנו ואיתם צריך לעשות הסכם – הבנתם והפנתם את זה?
לכן לאור המציאות שנוצרה – כאשר ממשל אובמה נוטה במפורש לא לצד ישראל, בניגוד לממשל בוש, הידידותי, על נתניהו לעשות מעשה פוליטי נועז וחריג ולהציג את תכניתו לגבולות הקבע של ישראל – המבוססים על בסיס בטחון ישראל וטובת ישראל ועל כך להילחם כלפי פנים וכלפי חוץ.
בכך יוכיח ביבי – מנהיגות אמיצה, איתנה ומובילה וירשם בהיסטוריה היהודית כמנהיג קנאי לביטחון ישראל ולמדינה ציונית יהודית ריבונית ודמוקרטית.
הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות ופרשן משפטי בהווה.
